הביקורת החדשה

במציאות הכל-כותבת של תוכן גולשים, בלוגים ורשתות חברתיות, כל אחד הוא גם מבקר: אוכל, קולנוע, ספרות, או אופנה. האם זה רע? ממש לא בהכרח. כי כשזה טוב – זה מעולה.

זו ביקורת מזן אחר. ביקורת ברוח דמוקרטית. היא מתבצעת ונכתבת לא בידי מומחה או מומחית בתחום המבוקר, ולכן היא מקצועית פחות – ואישית יותר. הבנה ומקצועיות רק יתמכו בביקורת כזו ויעמיקו אותה, אבל הבסיס הוא חווייתי. וזה חשוב, כי אנשים רבים יעדיפו ביקורת אישית, חווייתית, שתדבר אליהם, מפי אדם שהם סומכים על טעמו, על פני ביקורת מקצועית שהם מתקשים להתחבר לסגנונה ולכותביה. חשבו על חוות דעת שמגיעה אליכם מחבר או חברה שאתם מעריכים את דעתם. היא תמיד תנצח.

מה נדרש מהמבקרים האישיים, הלא מומחים? ראשית, להיות בעלי רקע מסוים: להתמצא בתחום המבוקר, להכיר אותו, וגם להתנסות לא מעט בסוג הרלוונטי של המוצרים או השירותים. אלה כלים הכרחיים ליצירת פרספקטיבה נכונה ורחבה, קנה מידה להערכה ולהשוואות. המבקרים צריכים גם לאהוב את התחום שבו הם מבקרים – ביקורת משכנעת ואיכותית לא יכולה לבוא מצד מי שלא אוהב את העניין. ובעיקר, אולי, הם זקוקים לדעה, לאמירה וליכולת לבטא אותן היטב.

כן, ביקורת היא בהחלט המקום להיות שיפוטיים בו, אבל מומלץ מאוד לא להקצין בכוח. מה לעשות שרוב הדברים, רוב החיים, לא ממוקמים בנקודות קיצוניות של "מדהים" או "מזעזע", אלא איפשהו על הציר שביניהן. כדי להישאר מהימנים, שלא לדבר על הוגנים, רצוי לעמוד בפיתוי הרייטינג ולהתאפק מעט. לא להיסחף, לא להתעלף, וגם לא לדרוך ולא להתעלל. וכמובן, חשוב להסביר ולנמק ככל האפשר.

לביקורת הלא-מומחית יש ערך סיפורי. כדאי לעטוף את הגרעין הענייני באריזה אישית, צבעונית, שמספרת משהו על הכותב/ת, על חוויות אחרות, רלוונטיות, על אסוציאציות או על השקפות. ועדיין, חשוב לשמור שהכללי, האישי, הסיפורי, לא ישתלטו על הביקורת ולא יבואו על חשבון העניין שלשמו התכנסנו. ביקורת, גם אישית וחווייתית, היא סוג של שירות לקוראים. בואו נדאג שימשיכו לקבל אותו. אבל בהנאה.