כל האמת על כתיבה אישית

את מה שכתבנו פעם רק לעצמנו, אולי לאנשים הקרובים אלינו, או לכל היותר למגרה, אנחנו משתפים היום עם כולם: בפוסטים ובציוצים, בבלוגים, בביקורות ובכתבות ברשת. הכתיבה האישית שולטת, סוחפת, כובשת – וכדאי ללמוד את היתרונות שלה, ליישם אותם בצורה אפקטיבית וגם להיזהר מהמלכודות. הנה הדברים שהכי חשוב לדעת על כתיבה אישית.

שלי ורק שלי: הכתיבה האישית מביאה לטקסט את רוחו של הכותב – בסגנונו האישי, בדעותיו הפרטיות, בנקודת המבט שלו. לכן, יותר מכל צורת כתיבה אחרת, היא מקורית ואפילו ייחודית. או, לפחות, יכולה להיות כזו.

מחוברים: לכתיבה אישית טובה יש השפעת קסם. אנשים מתחברים אליה, היא מעוררת הזדהות והיא נוגעת רגשית. חיבור של קורא/ת לטקסט אישי הוא במקרים רבים חיבור אינטימי לדמות הכותב/ת. גם עבור הכותב/ת הכתיבה האישית ממלאת תפקיד רגשי - של ביטוי עצמי, עד כדי קתרזיס.

בנושא הנושא: חשיבותו של הסגנון בכתיבה האישית עצומה, ועדיין, חשוב מאוד על מה כותבים ולא רק איך כותבים. בכתיבה אישית מוצלחת יהיו תמיד סיפור, או אמירה מעניינת, ולא רק דרך ביטוי מרשימה.

חשופים: ככל שהכתיבה אישית יותר, היא כרוכה בחשיפה רבה יותר. סיפורים אישיים, זוגיים ומשפחתיים, וידויים (מביכים, לפעמים) ופרטים אינטימיים הופכים לנחלת הכלל. קוראים אוהבים מאוד חשיפות אישיות והולכים שבי אחריהן. גם מבחינת הכותב/ת, החשיפה משרתת כנראה צורך נפשי. ועדיין, להתערטלות פומבית יש מחיר לא פשוט ורצוי להקפיד על גבולותיה.

ריגושים: כתיבה אישית של הכותב/ת היא גם כתיבה אישית לקורא/ת. לכן יש בכוחה לרגש. האתגר הוא פריטה על נימי הרגש ולא סחיטה שלהם במניפולציה בוטה. הומור מתקשר לרגש וגם לו יש תפקיד חשוב בכתיבה אישית - בתנאי, כמובן, שהכותב/ת ניחן/ה בכישורי הומור ומטיב/ה לעשות בהם שימוש. אחרת, עדיף לוותר ולא להצחיק בכוח.

שטח אש: הזירה הזאת מאפשרת ביטוי חופשי, משוחרר ואפילו קיצוני, בעת הצורך. לא מומלץ לעשות זאת באופן מלאכותי, אבל מותר ולפעמים כדאי ללכת על הקצה. התנסחות חריפה ומדויקת, פרובוקציה מקורית ונבונה, שלא נועדו ליצירת זעזוע סתם, אלא לחידוד האמירה, עשויים להיות יעילים ומועילים לטקסט ולאפקט שלו על הקורא/ת.

אני ואפסי: באופן טבעי, הכתיבה האישית היא כלי הביטוי של ה"אני", אבל לפעמים העיסוק העצמי מופרז והאגוצנטריות הופכת לחזות הכל. כתיבה אישית יכולה לבטא את הכותב/ת גם כשהיא לא מדברת רק עליו ולא עושה שימוש אינסופי בגוף ראשון יחיד. ה"אני" הוא חרב פיפיות, שיכולה לקרב ולחבר קוראים ועשויה גם לדחות ולהבריח אותם.

בכנות: קשה להסביר איך, אבל קוראים מצוידים במעין גלאי שקרים, המסייע להם לדעת, או לחוש, חוסר כנות המוגש להם בכתב. כתיבה אישית איכותית צריכה להיות אותנטית, כזו שמבטאת באמת את התחושות, הדעות וההתרשמויות של הכותב או הכותבת. אם היא לא כזו, היא לא משכנעת. ואם היא לא משכנעת, למה לטרוח בכלל?